גנדהי - אוטוביוגרפיה
"חיי הם המסר שלי," אמר גנדהי, ואכן כוחה של האוטוביוגרפיה שלו טמון בכך שכל השקפה, שאלה או סוגיה בספר נובעת מעצם סיפור חייו ושזורה בהם. אין אלה דברי הגות תיאורטיים, אלא מופת חד-פעמי של מעשה ורוח, המַפְרים זה את זה. בגילוי לב מרשים, בקור רוח וללא בושה, מגולל בפנינו גנדהי את סיפורו ואינו מסתיר אף לא אחד מכישלונותיו.
... כל עוד הוא ממשיך להיות יצור חברתי, הוא אינו יכול שלא להשתתף בַּאלימות, המצויה בעצם קיומה של החברה. כאשר שתי אומות נלחמות, תפקידו של חסיד אהימסה לעצור את המלחמה. זה שאינו מתאים לחובה זו... זה שאינו כשיר להתנגד למלחמה יכול לקחת חלק במלחמה, ובד בבד לנסות בכל מאודו לשחרר את עצמו, את אומתו ואת העולם ממלחמה."
הקורא הישראלי יופתע לגלות עד כמה רלוונטי גנדהי לסוגיות המעסיקות אותנו כאן – כיחידים, כחברה וכלאום. אלימות ואי-אלימות, שחרור ומאבק לעצמאות, יחסי בעל-אשה וחינוך ילדים, ואפילו ענייני תזונה ורפואה – בכל אלה הוא עוסק בספרו. וכך כרוכים זה בזה סיפור אישי של אחד המנהיגים הגדולים של המאה ה-20, דרך הרוח וההיסטוריה, באוטוביוגרפיה מרתקת, מעוררת מחשבה ונוגעת ללב.
"דומה שבעידן זה של אלימות נותר עדיין הד לקולו העקשני של האיש שדיבר על אלטרנטיבה לתורת הכוח האלים." (מתוך אחרית הדבר-ד"ר יוחנן גרינשפון).
