בָּלָגוּר - החמור שבא לגור
“אִמָּא, יְצוּר שֶׁהוּא לֹא פָּרָה בָּא לָגוּר!”
כך, בצעקה נלהבת של ילד, נפתח סיפורו הקסום של בָּלָגוּר, שיום אחד מופיע בפתח החצר של משפחה בכפר. האורח על ארבע, שנוֹעֵר, מְתַקְשֵׁר ומהדהד את השיר מילדות רחוקה על "החמור הקטן שהלך אל הגן", נכנס לחיי בני המשפחה כחידה ומיום ליום ממלא את שגרת יומם בעשייה ובתובנות על יחסי בני אנוש וחיות אחרות. בָּלָגוּר מסופר ומאויר ביד אמן עדינה ובהומור שובה לב. תלמה אדמון והילה חבקין מצליחות לעורר אהבה חומלת ליצורים שחיים בינינו וגעגוע נעים לתום ספרי הילדים של פעם.
אִמָּא אָמְרָה שֶׁכְּדַאי לְהָבִיא גֶּזֶר מֵהַבַּיִת, וְאָח-אֶמְצַע רָץ וְחָזַר מִיָּד עִם שְׁנֵי גְּזָרִים. אֶחָד מֵהֶם נָתַן בְּיָדוֹ שֶׁל אָח-קָטָן. שְׁנֵיהֶם הֶעֱבִירוּ אֶת הַגְּזָרִים דֶּרֶךְ הַחֹרִים שֶׁבַּגָּדֵר וְהַחֲמוֹר מָשַׁךְ גֶּזֶר אַחֲרֵי גֶּזֶר בִּשְׂפָתָיו וּבְשִׁנָּיו, וְגָרַס אוֹתָם בְּפִיו בְּרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהִצְחִיק אֶת שְׁלָשְׁתָּם.
אַחַר כָּךְ שָׁלְחוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת כַּפּוֹת יְדֵיהֶם וְלִטְּפוּ אֶת מִצְחוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. "זֶה נָעִים," צָוַח אָח-קָטָן בְּחֶדְוָה. אִמָּא וְאָח-אֶמְצַע הִמְהֲמוּ בְּעֹנֶג. שְׁלָשְׁתָּם חִיְּכוּ כִּי הַשָּׁכֵן הֶחָדָשׁ מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם.
"אֵיךְ נִקְרָא לוֹ? צָרִיךְ לָתֵת לוֹ שֵׁם," אָמַר אָח-אֶמְצַע.
"קוֹרְאִים לוֹ בָּלָגוּר," אָמַר אָח-קָטָן בִּרְצִינוּת. "זֶה הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בָּא לָגוּר פֹּה.
תלמה אדמון, ילידת קיבוץ פלמחים, מתגוררת במושב שדמה. כותבת מאז שהומצאו הנייר והעיפרון. הייתה כתבת מוספים במעריב וערכה את המוסף לספרות בעיתון. ערכה ותרגמה ספרים בהוצאות שונות. ספריה: נועה כבר גרה כאן, צריף עף ברוח, אגמים, מכתבים לעמוס, אלה של החתולים, שלי בוחרת מתנה, המון דודות, בוקר ראשון באירופה, בלגור.
מתוך הביקורות:
בלגור - ההלחם הגאוני הזה, שניתן כשם לחמור, יחד עם האיור שובה הלב על הכריכה, הספיקו כדי לעורר סקרנות ורצון שיהיה לי את הספר הזה, גם אם אין לי נכדים להקריא להם סיפור...
...השילוב בין העולם המודרני לנגיעות עדינות ובסיסיות של פעם - הוא נפלא, וגם ההומור העדין, שממש פיזית, מעלה חיוך: התיאורים, הרמזים, משחקי המילים ...
גלי קאהן ירושלמי – פייסבוק
זהו ספר יפהפה, שהקריאה בו מעניקה חוויה מדיטטיבית, מבלי להכביד ביומרות טרחניות של ניו-אייג'. הכתיבה של אדמון פורטת על מיתרי הרגש, ומלאה ברגעים מענגים, שמגלים היכרות עמוקה של המחברת עם העמדה הילדית, שאין בה שמץ של "דיבור מלמעלה".
נועה לימונה – הארץ
...האבא שואל את אח־קטן של מי החמור, ותשובת הזאטוט: "הוא של עצמו". עכשיו, למרבה השמחה, בלגור הוא של כולנו.
ירון פריד - מעריב
