פומיקו אֶנצ'י רוקמת סיפור שבו המציאות מקבלת את משמעותה מתוך השוואה אלגורית לתיאטרון הנוֹ ולספרות יפנית מתקופה הֵיאַן (1185-794). היא מעניקה ליצירות ההיסטוריות פרשנות מקורית וחתרנית. הדמויות בסיפור פועלות על פני רצף שנמשך מן העבר, באווירה על-זמנית ומיסטית של דם, עוצמה נשית, נקמה וארוטיקה, והוא רלוונטי ונועז כיום כפי שהיה אז.