מתוך פתח דבר לספר דורודנגו:

כשהתגלה בפני עולם הדורודנגו, התחוור לי שבתוך התרבות היפנית העשירה והמפותחת של בנייה ויצירה באדמה, מתקיים עולם שלם של משחקי ילדים בכדורי בוץ. נפקחו עיני. האומנות הזאת היא זיקוק של פשטוּת, היא משחק ילדים עם מתנות מפתיעות, ומפתיע מכול - היא מתאימה לחיים המודרניים כמו עקבה בבוץ לכף הרגל שטבעה אותה. יצירת הכדורים היא אומנות אדמה שכמעט לא צורכת מקום ומשאבים, די בשקית אדמה וכמה כלים שיש בכל מטבח ואפשר לעשות אותה גם בקומה 17 ...

... במרוצת עשרות השנים שבהן התמגנטתי לאדמה ולאפשרויות הגלומות בה, ראיתי והתנסיתי באלפי דרכים להוקיר אותה. בכל פסל, כלי, קיר, בית וכפר שנוצרו מאדמה שמעתי תפילת הודיה. עם הזמן הבנתי שמעבר ליכולותיה הפלסטיות, הטרמיות ויופייה המשגע, האדמה היא ישות מוחשית רבת-עוצמה. היא פועלת עלינו כחומר מרפא כשאנחנו מתהלכים עליה יחפים, ובאופן נסתר מן העין היא נושאת בקרבה סיפור של מסע בזמן. נסו לדמיין את הפלא הזה, שבכל גרגיר אדמה טמונים מאות מיליוני שנים של התהוות, עידנים ותקופות שהוא עבר, מאורעות שהתרחשו או אנשים שדרכו על אותה פיסת אדמה שכעת נדחסת לכדור, לכמוסה של מקום וזמן.