• כותרת משנה: ניסויים, גישושים, שאלות, צעדים, מילים, מושגים מעבודת קבוצת תיאטרון רות קנר
  • שם הספר במקור: Alocal Tale
  • שם הסופר/ת במקור: Ruth Kanner Theatre Group
  • עיצוב ועימוד: גיא שגיא - סטודיו שועל
  • פורמט: 21X28 ס"מ
  • כריכה: רכה עם ג'קט
  • מספר עמודים: 188
  • שנת הוצאה: 2019
  • דאנאקוד: 500-178
  • מחיר מומלץ: ₪120

עלילה מקומית

קבוצת תיאטרון רות קנר


הספר עלילה מקומית, המציין עשרים שנות יצירה של קבוצת התיאטרון, הוא ניסיון להתבונן בעבודת הקבוצה ובטכניקה התיאטרונית של היוצרת רות קנר מבעד לריבוי של נקודות מבט. כל היצירות שהציגה הקבוצה בשנים אלו מיוצגות בספר בסדר כרונולוגי, ומתוארות דרך אוסף של מילות מפתח שהן מושגים מפעילים בתהליך היצירה של הקבוצה. פרקי הספר נבנו מערב רב של חומרים: טקסטים מאת ומפי רות קנר ושחקניות הקבוצה שירלי גל, רונן בבלוקי, עדי מאירוביץ׳ וטלי קרק, טקסטים מאת יוצרות ויוצרים שותפים ומאת חוקרות וחוקרים המלווים את יצירות הקבוצה, ולצד אלה גם חומרים מהארכיונים של הקבוצה ושל שותפיה: סקיצות תלבושות ותפאורה, רשימות, טקסטים, דוחות, יומנים, תצלומים, גיליונות תווים, וגם כמה ניסויים – הזמנות לקוראות ולקוראים לבדוק או לתרגל דבר מה: לבחון טכניקה בזמן אמת, לברר מושג או שאלה ולנסות להפעיל כלי תיאטרוני שזה עתה הוצג.

קבוצת תיאטרון רות קנר חותרת לפיתוח שפת במה מקומית, אשר חוקרת ומשקפת את המקום שבו אנו חיים: צבעיו, צליליו, סיפוריו, ובני האדם המחפשים בו את קיומם, אושרם ועתידם. שיטת התיאטרון שפיתחה רות קנר מושתתת על טכניקות ייחודיות לפענוח ולביצוע של טקסטים: חשיפת פעולות ותבניות דיבור, עיצוב קול מספר, זיהוי נקודות מבט שונות וזהויות מתחלפות, חקירת המתח בין טקסט סיפורי לפעולה דרמטית ובניית עולם מוחשי באמצעות טרנספורמציה של דמות, מקום וזמן. בלב המפגש שבין הטקסטואלי לבימתי ביצירות הקבוצה ניצבת השפה העברית, הכתובה והמדוברת, שמפורקת על הבמה לצירים אשר חודרים לעומק ההוויה הישראלית – ההיסטורית, החברתית, הפוליטית והאמנותית. גוף העבודה העשיר של קבוצת התיאטרון, המחויבות המלאה שלה ליצירה שמתחדשת כל העת ולתקשורת חיה ומאתגרת עם הקהל שלה, מציבים את קנר ואת שחקניות הקבוצה במקום ייחודי בשדה אמנות המופע בן זמננו ומזכים אותן בפרסים רבים ובמוניטין בינלאומי.

התחלה

התחלה 1 – חלום על בייגלה

בחלומי אני בייגלה עם חור

אבל אני עם שומשום

ואני אוהבת בייגלך

(אח! אח! בייגלך)

עם מלח

 

חלום על בייגלה שהפך לשיר פתח את ורק לזאת לא נשאר (1998), הצגה ניסויית שהייתה לעבודה הראשונה של קבוצת תיאטרון רות קנר. ההצגה מבוססת על טקסטים סיפוריים, שיריים, דרמטיים, שעוסקים כולם באוכל, ובהם גם חומרים אישיים של השחקניות שירלי גל וטלי קרק (שחלמה את החלום על הבייגלה). הצגה זו היא הצעד הראשון במחקר בימתי מתמשך ששואל על רבדיה של המילה הכתובה ועל כוחה של המילה המבוצעת.


 

התחלה 2 – גישה אמנותית

מסמך הצהרת הכוונות של קבוצת התיאטרון מנסח את צביונה האמנותי. לאורו נבחרים החומרים שהיא מציגה על הבמה, נוצרת הגישה לביצועם ומעוצבים היחסים שהיא רוקמת עם הקהל שלה.

קבוצת תיאטרון רות קנר חותרת לפיתוח שפת במה מקומית, אשר חוקרת ומשקפת את המקום שבו אנו חיים: צבעיו, צליליו, סיפוריו, ובני האדם המחפשים בו את קיומם, אושרם ועתידם.

תכלית המשחק היא לחשוף שקרים ולשחרר את האדם ממוסכמות חסרות משמעות (מקס ריינהרדט)

אנו מאמינות שמעשה היצירה עצמו יכול להיות מעשה משחרר, ושדרכו אפשר להתנער ממוסכמות בימתיות משעבדות. אנו חותרות ליצירה שנובעת מהקשבה עמוקה לאמת אישית ואמנותית, יצירה שיש בה גישה חסכונית לאמצעים הבימתיים וניסיון לייצר פואטיקה בימתית מינימליסטית שבה לכל אלמנט יכולת ייצוג ויכולת השתנות. אנו מחפשות אמצעי ביטוי שבהם השאלה חשובה מהתשובה, החיפוש והגמגום עדיפים מֵרַהב של הפגנת ידיעה, ומנסות להגיע לעבודה שנפתחים בה אזורי רגישות, שמתקיימת בה נגיעה במחוזות בלתי פתורים.

הנחת היסוד שלנו: היצירה הבימתית מהווה עולם עצמאי שהכללים והעקרונות המניעים אותו יכולים לעורר ולקדם עקרונות דומים בעולם הממשי. ביצירתנו אנו מנסות לגעת בנפש הצופה, מתוך אמונה שאדם אשר נרעד בו מיתר הרגישות יהיה אדם טוב יותר, אדם שמתעצמת בו הפתיחות ויכולת ההקשבה לזולת.

שיטת היצירה שפיתחנו מבוססת על עבודת מעבדה אינטנסיבית: ליבוי תנועה אימפולסיבית ממקורות של דחפים פנימיים; חקירת הטקסט הן מבחינת הפוטנציאלים החושניים־צליליים־קצביים והן מבחינת פעולות הדיבור שטמונות בו; שכלול היחסים המורכבים בין מילה, תנועה ודימוי חזותי; ועבודה על חומרים אישיים כמקור גלוי או סמוי לאירוע הבימתי.

אנו מנסות ליצור דיאלוג אקטיבי בין כל יוצרי ההצגה, דיאלוג שנפרמים בו הגבולות בין תחומי האחריות המסורתיים, וכל המשתתפות והמשתתפים חוברים ליצירה. חשוב לנו לפתח יחסי עבודה שוויוניים של כבוד הדדי בין שחקנים ויוצרים שהם בני אדם בעלי מיוחדוּת אישית ותעוזה יצירתית.

עבודותינו בנויות לחללים צנועים ולקהלים קטנים יחסית, מתוך ניסיון ליצור מגע אישי, ולחתור יחד לחשיפת מאבקי העומק של ההוויה האנושית.
רות קנר

התחלה 3 – הקמת עמותת עלילה מקומית

על מפית נייר בבית קפה נכתב פרוטוקול ישיבת הוועד המנהל הראשונה, כשקבוצת התיאטרון הפכה לעמותה – עמותת עלילה מקומית. את הקמת העמותה הובילה יו״ר הוועד המנהל הדסה שני, עם חברי הוועד נעמי בלוך פורטיס, דיתי רונן ויניב שיראזי.

 

 

מסך ייסוד העמותה. תיעדה על מפית: עדי מאירוביץ׳, 09.03.2014.

 

התחלה 4 – אם רוצים, אפשר גם בלי כלום

זו מול זו \ כיסא מול כיסא \ רותי ואני יושבות בחדר שבמנהל התרבות \\ בינינו שולחן קטן עם שתי כוסות תה \\ רק שתינו \ דלת החדר סגורה \\ אור צפוני מגיע רך, מהצד \\ בואי, אני אומרת, זה אפשרי \ והיא מושכת בכתפיה \\ בשביל מה, היא אומרת \ אם רוצים אפשר גם בלי כלום \\ אם רוצים \ אפשר גם בלי כלום, ועושים

דיתי רונן


התחלה 5א – הספר הזה

וגם הספר הזה הוא התחלה. התחלה של התבוננות בעבודת הקבוצה ובאוצר המילים, המושגים, השאלות, העקרונות והמוסכמות שהיא הניבה. ההצגות שיצרה הקבוצה בעשרים שנות קיומה מתייחסות כולן לעלילה המקומית – לסיפור המתהווה של החברה הזאת במקום הזה. הפרקים הבאים מבקשים לשקף כמה מהדרכים שבהן הקבוצה עושה זאת, מתוך ערב רב של נקודות מבט: של חברות וחברי הקבוצה, של חוקרות וחוקרים, של יוצרות ויוצרים שותפים, של ידידות וידידים שהתלוו אלינו בדרך. הקולות האלה, שמתוך הקבוצה ומחוץ לה, מופיעים בספר כטקסטים, רשימות, טיוטות, סקיצות, דוחות, ניסויים, שירים, יומנים ותצלומים שיצאו ממחבואם או נוצרו במיוחד וקובצו כאן.

את התפיסה שהנחתה את איסוף החומרים ואופן הצגתם זה לצד זה גיבשנו בהשראת הפואטיקה של עבודת קבוצת התיאטרון, שמייחסת כוח פעולה ושוויון ערך לכל הרכיבים שעל הבמה: גם החומרים שמקובצים בספר הזה – הקטנים, הגדולים, הראשוניים, הסופיים, המשורבטים, המשוכללים, הפלאיים והרגילים – מוצגים יחד בניסיון להציע מבט קרוב על היצירות הבימתיות, על הצעדים בדרך אליהן ועל ההדים שהן הותירו אחריהן.

עדי חבין עם קבוצת התיאטרון


 

התחלה 5ב – ניסוי 1: מקריאה לדיבור

קראנו יחד בקול, חברות הקבוצה – שירלי גל, טלי קרק, עדי מאירוביץ׳ ורונן בבלוקי, את התחלה 5א. הפכנו את המילים הכתובות למילים מדוברות: נגענו בעיצורים, בתנועות, בסימני הפיסוק הקיימים והמובלעים, במכשולים ובטעמים – כל הרכיבים ששפת הדיבור עשויה מהם. את הביצוע הזה ניסינו לתעד ולהציג כאן בכתב. מעניין, האם את הקוראת, אתה הקורא, מצליחים לשמוע את הקריאה שלנו מבעד לתיעוד שעל הדף? האם אפשר לחוש איפה התעכבנו ואיפה האצנו, איפה היססנו, איפה קטענו ואיפה הכפלנו, מה הכרזנו, שאלנו, עקפנו או חגגנו, איפה התקבצנו ואיפה התבודדנו?

 

תגובה