חסן פתחי


האדריכל המצרי חסן פתחי (1989-1900) היה פורץ דרך מהפכני, שקרא תיגר על עידן הבטון והטכנולוגיה המודרנית, חזר לבנות בבוץ ובחומר בתכנון הומני קהילתי, והשיב לגדולתה את האדריכלות המדברית המקומית של בתי החומר. כך הפך לחלוץ האדריכלות התואמת את תנאי הסביבה. נוסף על היותו אדריכל, היה פתחי גם פילוסוף, מוזיקאי חובב, מחזאי, ממציא, הומניסט, משורר וצייר. הוא נולד באלכסנדריה למשפחה מבוססת, ובצעירותו עברה המשפחה לקהיר, שם התחנך בבתי ספר אנגליים וצרפתיים. בנסיעותיו לחופשות הקיץ עם משפחתו באלכסנדריהֿ, ראה דרך חלון הרכבת את הכפריים מעבדים את אדמותיהם, את חושות הבוץ הפשוטות שבהם התגוררו, והוקסם מהפשטות המופלאה. בתום לימודיו התמקד בפתרונות דיור בני-השגה עבורם. לצורך כך חקר שרידים של אדריכלות נובית עתיקה, שהובילו אותו להחייאת מסורת הבנייה של קמרונות וכיפות בעזרת לבני אדמה – מה שהפך לסימן ההיכר של סגנונו ולאבן דרך במורשתו האדריכלית. במהלך חייו תיכנן כ-160 פרויקטים במצרים ובעולם, שגולת הכותרת בהם היא הכפר גורנה החדשה ליד לוקסור, שבו ניסח פתחי מחדש את תפקידו של האדריכל בעת המודרנית והצליח לייצר דוגמה מעשית לפילוסופיית האדריכלות שפיתח. הכפר נבנה במאמץ קהילתי משותף בטכניקה שניצלה את הזמינות והמקומיות של חומרי הבנייה (אדמה, קש וחול), ללא הזדקקות לחומרים מודרניים כמו ברזל ובטון. הוא שילב אלמנטים מסורתיים מהאדריכלות הערבית, יצר מרחבים של מנוחה מהחוץ והתאים את הבית לצורכי האדם.